נדמה שלא עובר יום מבלי שכלי התקשורת מדווחים על מקרה כזה או אחר של רשלנות רפואית. מדובר בתחום שהלך וצבר תאוצה עם השנים והיום מוגשות תביעות רבות בטענה של רשלנות רפואית.
ננסה להביא להלן מספר הגדרות והמלצות כלליות לכל אדם הטוען כי נפגע מרשלנות רפואית.
עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, הינה העוולה המרכזית בפקודה זו. הפקודה מגדירה רשלנות באופן כללי כמעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או שבמשלח יד כלשהו (כמו רופא למשל) לא נעשה שימוש במיומנות שאדם סביר אחר באותו המקצוע היה משתמש או נוקט באותן נסיבות. בנוסף חלק מהגדרת הרשלנות היא שבעקבות הרשלנות נגרם נזק לאדם. כלומר אין נזק – העוולה לא מתקיימת גם אם קיימת חריגה ברורה מסבירות בסיסית.
רשלנות רפואית הינה נגזרת ספציפית של עוולת הרשלנות הכללית והמשמעות שלה היא מעשה או מחדל של רופא או מוסד רפואי, במהלך טיפול רפואי או בקשר עם טיפול רפואי. במילים פשוטות – כאשר רופא לא פעל בנסיבות הספציפיות של המקרה כמו שמצופה מרופא סביר ובעקבות זאת נגרם לחולה נזק.
גם עובדים אחרים במקצועות הרפואה או הנלווים אליהם עלולים להיות מחוייבים בגין רשלנות רפואית כגון: אחות, רוקח, טכנאי רנטגן ועוד.
במרבית המקרים, כאשר נקבע כי מעשה או מחדל כלשהו מהווה רשלנות רפואית אך הוא בוצע במסגרת מוסד רפואי כמו בית חולים למשל, מי שישא בנטל הפיצוי לנפגע הינו המוסד או חברת הביטוח המבטחת אותו ולא הרופא או איש הצוות/הנלווים באופן אישי. יחד עם זאת קיימים לא מעט מקרים של תביעות אישיות נגד רופאים, כמו רופאים פרטיים או מכונים פרטיים שבוצעו בהם טיפולים שונים.
יצוין כי קיימים חוקים נוספים אשר נועדו לטובת החולה וגם מכוחם ניתן לטעון טענות שונות במסגרת תביעת רשלנות רפואית, כמו חוק זכויות החולה וחוקים נוספים.
כמו כן, במקרים רבים ניתן לתבוע את הרופא או הגורם המזיק גם בעוולה של "תקיפה" כמשמעה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין, למשל במקרים בהם בוצעו פעולות רפואיות בגופו של החולה (ניתוחים, בדיקות פולשניות וכיו"ב) , והרופא או המוסד הרפואי לא דאגו להחתים כראוי את המטופל על הסכמה לביצוע הפעולות ו/או החתימו אותו על הסכמה ולא הסבירו לו את ההסברים הדרושים לגבי הטיפול והסיכונים הנלווים.
במסגרת תביעות רשלנות רפואית, עולות טענות משפטיות נוספות המצריכות הכרה משפטית מעמיקה של התחום, כגון: "נזק ראייתי" שמשמעו אפשרות להעביר את נטל הראיה ואף לחייב במקרים מסוימים מוסד רפואי או רופאים בגין העדר חומר רפואי שאמור היה להימצא ברשותם , "פגיעה באוטונומיה" שמשמעה הזכות לקבלת פיצויים נוספים רק בגין כך שבוצעו פעולות ללא הסכמה ו/או ללא מודעות מצד המטופל ועוד.
מומלץ לכל אדם הטוען כי נגרם לו נזק עקב רשלנות רפואית, לקבל ליווי משפטי צמוד שכן מדובר בתחום סבוך ומורכב המצריך הבנה וניסיון ספציפי.
במרבית המקרים סדר הפעולה לצורך בדיקת אפשרות תביעת רשלנות רפואית הוא דומה. תחילה יש לרכז באופן מלא את כל התיעוד הרפואי הרלוונטי מכל מקור אפשרי. החומר ייבדק באופן מדוקדק לשם בדיקה ראשונית של סיכויי התביעה ולאחר מכן יועבר החומר הרפואי בצרוף הבהרות בכתב של עורך הדין למומחה רפואי בתחום הספציפי הנדרש לכל מקרה ומקרה, על מנת לקבל את עמדת המומחה לגבי קיומה של רשלנות, הנזק שנגרם בעקבות הרשלנות והקשר הסיבתי בין הרשלנות והנזק.
יש לציין בעניין זה כי קיימת חשיבות רבה לזהות המומחה וניסיונו שכן חוות דעתו היא למעשה הראייה המשמעותית ביותר מבחינת התובע ועל המומחה הרפואי יהיה להתמודד עם חוות דעת נגדית שיגישו הנתבעים. חשוב גם כי הרופא יעסוק בתחום הספציפי הרלוונטי ויהיה בעל ניסיון בתחום זה וכמובן שאין לו ניגוד עניינים עם הרופא או המוסד שנגדו נטענת הרשלנות.
במידה ולאחר העיון הראשוני סבור המומחה כי קיימת רשלנות וגם קשר סיבתי לנזק ולאחר בחינת מסקנותיו, יתבקש המומחה להכין חוות דעת רפואית משפטית שתתאים באופן הטוב ביותר לנסיבות המקרה ולאחר מכן יוגש כתב תביעה לבית המשפט בו יפורטו כל הטענות הרלוונטיות, יחד עם חוות הדעת הרפואית.
יש לקחת בחשבון כי עלות חוות דעת רפואית בתחום הרשלנות הרפואית היא יקרה ביותר ולעיתים יש צורך ביותר מחוות דעת אחת. לאור זאת ומשיקולי עלות רק במקרים שבהם נגרם נזק של ממש בעקבות הרשלנות הרפואית, יש כדאיות בניהול הליך משפטי בגין רשלנות רפואית.